1. מה מגייסים של ג'וניורים באמת מחפשים
מי שמגייס ג'וניור יודע שאין לך ניסיון. זה לא הסוד שאתה מנסה להסתיר, זו הנחת היסוד של המשרה. מה שהוא כן מנסה לגלות, ואין לו כמעט דרך לגלות מקורות חיים: האם אתה מסיים דברים, האם אתה יודע להסביר מה עשית, והאם למדת משהו לבד בלי שמישהו אמר לך.
שלוש השאלות האלה הן בדיוק מה שאתר אישי עונה עליו ותעודה לא. תעודה אומרת שעברת. פרויקט אחד שהתחלת וסיימת, ושאתה יכול לספר עליו בשלוש שורות, אומר שאתה עובד. לכן דווקא לג'וניורים אתר אישי שווה יותר מאשר לאנשים עם עשר שנות ניסיון: להם יש היסטוריה, לך יש רק הוכחות.
2. מה נחשב פרויקט כשעוד לא עבדת
הנה הרשימה שאני עובר עליה עם אנשים שבטוחים שאין להם כלום. בדרך כלל יוצאים ממנה עם שלושה עד חמישה:
| מקור | למה זה נחשב | איך להציג |
|---|---|---|
| פרויקט גמר | עבודה של חודשים עם תוצר סופי. הפרויקט הכי גדול שעשית | הבעיה, מה היה החלק שלך בצוות, ומה עבד בסוף. בלי המילה "אקדמי" |
| תרגיל מקורס שהרחבת | ההרחבה היא מה שמעניין, לא התרגיל | "התרגיל ביקש X. הוספתי Y כי רציתי לראות אם..." |
| פרויקט צד, גם לא גמור | מראה יוזמה. מגייסים אוהבים לשמוע מה עצר אותך | מה בנית, איפה נתקעת, מה היית עושה אחרת |
| התנדבות או עבודה לחבר | לקוח אמיתי עם צורך אמיתי, גם בלי תשלום | מה הוא היה צריך, מה נתת, ומה קרה אחר כך |
| האקתון, תחרות, קורס אונליין עם תוצר | עבודה תחת לחץ זמן, או למידה עצמאית עם הוכחה | מה בניתם ב‑48 שעות. או: מה למדת ומה בנית כדי לבדוק שהבנת |
| ניתוח של משהו קיים | לא בנית כלום, אבל חשבת. זה נחשב | "בדקתי איך אפליקציה X עושה Y, והנה שלושה דברים שהייתי משנה" |
טיפ: השורה האחרונה בטבלה היא הסוד של אנשים בלי פרויקטים. ניתוח קצר וחכם של מוצר קיים, של דאטה פתוח, או של תהליך שראית, הוא פרויקט לכל דבר. הוא מראה איך אתה חושב, וזה מה שרוצים לדעת.
3. איך מציגים למידה בלי להתנצל
הטעות שכמעט כל ג'וניור עושה היא להתנצל בטקסט. "פרויקט קטן", "רק ניסיון ראשון", "עדיין לומד". כל מילה כזאת אומרת למי שקורא: אל תיקח את זה ברצינות. הוא יקשיב לך.
ההפך מהתנצלות הוא לא התרברבות. הוא דיוק. תכתוב בדיוק מה עשית, בדיוק מה עבד ובדיוק מה לא. "בניתי אפליקציה לניהול משמרות. עובדת, שלושה אנשים משתמשים בה. ההתראות עדיין לא עובדות במובייל ואני יודע למה." אין כאן שום התנצלות, ויש כאן הרבה מאוד מידע על מי אתה.
- 1מחק את המילים "רק", "קטן", "פשוט" ו"בסיסי". כולן. הפרויקט לא נהיה גדול יותר, אבל הוא מפסיק להיראות כמו משהו שאתה מתבייש בו.
- 2כתוב מה למדת כמשפט עובדתי, לא כווידוי. "למדתי שצריך לבדוק קלט לפני שמירה" זה עובדה. "עשיתי טעויות של מתחילים" זה וידוי.
- 3אם משהו לא עובד, תגיד את זה ותגיד למה. מגייס טכני יבדוק ממילא. עדיף שישמע ממך.
- 4כתוב בזמן הווה על מה שעדיין חי. "האפליקציה רצה", לא "האפליקציה רצה כשהגשתי אותה".
4. המבנה, בגרסת הג'וניור
המבנה הכללי של אתר אישי עובד גם כאן, עם שני שינויים. הראשון: הפתיח אומר מה אתה רוצה ללמוד, לא רק מה אתה יודע. "בוגר הנדסת תוכנה, בניתי שלושה פרויקטים ב‑React, מחפש צוות שאוכל ללמוד בו Backend ברצינות." זה משפט שמגייס של ג'וניורים רוצה לקרוא, כי הוא מספר לו מה תעשה בשנה הראשונה.
השני: חלק "ניסיון" קצר או לא קיים, וזה בסדר. במקומו, חלק "מה אני לומד עכשיו", עם דבר אחד. לא רשימה של עשרה קורסים, אלא הדבר האחד שאתה עמוק בו החודש, ומה בנית כדי לתרגל אותו. זה עושה שני דברים: הוא ממלא את החור שהניסיון היה אמור למלא, והוא נותן למראיין שאלה מצוינת לפתוח איתה.
שים לב: רשימת מיומנויות עם עשרים לוגואים של טכנולוגיות היא הדבר הכי פחות משכנע באתר של ג'וניור. כולם יודעים שלמדת את רובן שבוע. שלוש טכנולוגיות עם פרויקט ליד כל אחת שוות יותר.
5. אם יש לך שבוע ואין לך כלום
עברת על הטבלה למעלה ובאמת אין. קורה, בעיקר למי שעבר הסבה. אז שבוע אחד, פרויקט אחד, בתנאי אחד: שהוא פותר בעיה של מישהו אמיתי, גם אם קטנה. טבלת משמרות לחבר שמנהל בית קפה. ניתוח של הוצאות הבית שלך עם שלושה גרפים. אוטומציה שחוסכת לך עשר דקות ביום. הבעיה האמיתית היא מה שהופך את זה מתרגיל לפרויקט.
ובסוף השבוע, תכתוב עליו לפי הנוסחה: מה הייתה הבעיה, מה בנית, מה קרה. שלוש שורות. זה הפרויקט הראשון באתר שלך, ומעכשיו יש לך מקום לשים את הבא.
ומה קורה כשמזמינים אותך לראיון על בסיס האתר הזה, ואיך מדברים על פרויקט אחד במשך עשרים דקות בלי להיגמר אחרי שתיים, זה כבר נושא לעצמו, ויש עליו מדריך למטה.